חוק חופש המידע

מי קרית גת (2008) בע"מ הינו תאגיד המספק שירותים ציבוריים וכפוף לחוק חופש המידע ותקנותיו.התאגיד מייחס חשיבות רבה לשיתוף הציבור במידע המצוי ברשותו, ובאופן עקרוני בכוונתו לפרסם כל מידע שיש לציבור עניין בו ואין מניעה על פי דין לפרסמו באתר האינטרנט.

אנו קוראים לציבור צרכנינו להפנות אלינו כל בקשה בנוגע למידע הנראה להם נחוץ.
במקרה שבו לא תהיה מגבלה חוקית לפרסם מידע מסוים או שהפרסום מהווה פגיעה בפרטיות של גורם שלישי,
אנו נשמח לתת למידע פומביות.

לפרטים נוספים על החוק מטרותיו ותחולתו על גופים שונים – ניתן למצוא באתר משרד המשפטים.
לקישור לאתר משרד המשפטים הקש כאן

רשימת מפעלים 2014

אנשי קשר לאיכות שפכים 2014

מדיניות והנחיות לעסקים טעוני רישוי
רפורמת התשתיות היחידה שהצליחה

רבות כבר נכתב על הרפורמה בתאגידי המים, אבל עדיין לא נבחנה הצלחתה והיתרונות הגלומים בה. בניגוד לטענה כאילו תאגידי המים מיותרים ונכשלו בתפקידם, בעיקר עקב עליית מחירי המים, בחינה מקצועית, חפה מדמגוגיה אינטרסנטית, מעלה כי מדובר ברפורמה המבנית המוצלחת היחידה בתחום התשתיות שבה ניתן להתהדר בעשור האחרון. רפורמות אחרות, למשל, מתחום החשמל, התחבורה, הנמלים והפרטת תעשיות ביטחוניות אינן יכולות להציג הצלחות דומות.

אם ניקח לדוגמה את שיקום תשתיות המים והביוב, נמצא כי נתונים אובייקטיביים מצביעים על כך שבכל מקום שבו מוקם תאגיד מים מתחילות, כעבור זמן התארגנות קצר, השקעות ענק בשיקום תשתיות המים והביוב שהוזנחו במשך עשרות שנים, עת טופלו על ידי העיריות. קטעי הצינורות והמתקנים הישנים המוחלפים בכל פרויקט שיקום, מספרים את הסיפור כולו – שכן לרוב, הצנרת נמצאת ישנה, אכולת חלודה ודולפת והמתקנים נמצאים במצב תפקודי קשה.

ישנן ערים, בגוש דן ובשאר המדינה, שבהן חלק מהצנרת מעולם לא הוחלף. לפעמים, הצנרת נשארה אותה צנרת מלפני 80 ו-90 שנה. אי-החלפת הצנרת גרמה לפחת ולבזבוז מים אדיר במשק. כמו כן, נגרמו דליפות ביוב וזיהומי קרקע ומי תהום בגין משק הביוב. לו המצב הקודם היה ממשיך עוד זמן מה, הוא היה מביא את המדינה בשנים הבאות לכאוס, לנוכח צורך מיידי וחד להחליף תשתיות קורסות.

תאגידי מים הם גופים ייעודיים המטפלים בבעיות סביבתיות הרבה יותר טוב מעיריות. יעידו על כך הגופים הסביבתיים השונים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה. ראיה לכך ניתן למצוא במיעוט ההליכים הפליליים שננקטו נגד רשויות מקומיות בגין הזרמות שפכים במקומות שבהם מתפקד תאגיד מים. כיום, ישנם ברחבי המדינה פרויקטים של תאגידי המים לטיפול בביוב שעוכבו עשרות שנים עד להקמת התאגידים.

זה זמן רב לא הושלמה רפורמה שנקבעה בחוק, אבל דווקא בתחום המים, חוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001 חייב את הרשויות המקומיות להקים תאגידי מים ולחדול מניהול משק המים והביוב. בתחילה, ראשי עיר רבים סירבו להקמת התאגידים והפעילו לחצים לדחיית הגזרה. אט-אט הוקמו תאגידים תוך שימוש בשיטת "המקל והגזר" – על רשויות סרבניות הופעלו סנקציות ולעיריות שהקימו תאגידים ניתנו מענקים.

 

כיום, ישנם 52 תאגידי מים המשרתים את רובם המוחלט של אזרחי המדינה. העיריות הבינו כי לניהול פרטני שלהן יש גם יתרונות בעירוב הקהילה בניהול ובשירות "בוטיק". אף אחרונת הסרבניות מבין הערים הגדולות, רמת גן, השלימה בחודשים האחרונים את הקמת התאגיד מי רמת גן, והחלה בהפעלתו.

מתנגדי הרפורמה טוענים לעתים כי מחירי המים עלו כתוצאה מהרפורמה. העלאת מחירי המים מקורה בהחלטה עקרונית, שלפיה מחיר המים לצרכן יגלם את עלויות אספקתו המלאות, כולל עלויות התפלה. לכן, ברובה המוחלט הטענה אינה קשורה להקמת תאגידי המים.

משרד האוצר, מנהיג הרפורמה, שכח לספר זאת לצרכנים והותיר את תאגידי המים עם נזק תדמיתי קשה, על לא עוול בכפו. גם הטענה שריבוי תאגידים מייצר משכורות ומפקדות רבות, היא נכונה רק בעירבון מוגבל – שכן העלויות הכרוכות בניהול התאגידים נמדדות בשברי אחוזים בודדים אל מול סך עלויות רכישת המים ממקורות ועלויות טיהור השפכים.

הצורך בהקמת התאגידים, גם הקטנים שבהם, היה ממשי ותועלתם רבה לאין ערוך מהותרת משקי המים והביוב בעיריות. השלמת הרפורמה מעידה כי בעזרת רעיון נכון ופקידות מסורה ונחושה ניתן לקדם רפורמות מרחיקות לכת בישראל. זהו משב רוח רענן על פני הספקנים שתהו אם אנו חיים בעידן שניתן בכלל לקדם בו רפורמות של ממש.

הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל, ומתמחה בתחומי תשתיות ואיכות הסביבה

מקורות: אתר דה-מרקר

לצפייה בדו״ח הנדסי 2013 לחץ כאן